יצירה ליום העצמאות
יצירה ליום העצמאות.צילום:תמר בהרב

את תמר הכרתי לפני ארבע או חמש שנים, שתינו בלוגריות ותיקות וחברות באותה קבוצת בלוגריות איכותית.
במהלך השנים יצא לי לפגוש את תמר בכמה וכמה מפגשים, ימי עיון וסדנאות בתחום ואנחנו נמצאות בקשר ווטסאפ די רציף באותה קבוצה, חולקות חוויות כבלוגריות, אימהות ובעלות עסקים, משתפות ומתייעצות ובד"כ גם הראשונות לקרוא את הפוסטים אחת של השניה.
אני מאוד אוהבת את הבלוג והעשייה של תמר והיא מייצגת בעיני אמהות ערכית, כנה ושפויה, יצירתית ואיכותית. אני רוצה שגם אתן תכירו אותה ולכן הזמנתי אותה להתראיין בבלוג, כי בעיני היא לגמרי אמא.השראה.
בסוף הראיון תמצאו הדרכה קלילה ליצירה ליום העצמאות שתוכלו להכין כבר עכשיו בבית, שווה ממש לקרוא עד הסוף ולהכיר.

מי את תמר? ספרי לי קצת עליך.

אז אני תמר, בת 32. אמא לשלושה (הראל בן 10, מעין בת 8 וטל בת 5) ועוד אחד בדרך.
אני בלוגרית משנת 2013 ובמקביל אמא עובדת ולומדת. אני עוסקת בתחום החינוך – הייתי מחנכת ומורה למתמטיקה כמה שנים טובות,
ובשנתיים וחצי האחרונות אני עובדת בפיתוח תכנים מתוקשבים חינוכיים ובמקביל מנסה לסיים תואר שני בטכנולוגיות ומערכות למידה.
גדלתי במושב אבל מגיל 20 אני גרה בירושלים והיום אני מרגישה ירושלמית לגמרי. חסרים לי כאן קצת טבע ומרחבים,
אבל לשמחתי אנחנו גרים בקצה העיר אז תוך כמה דקות יש לנו גם את זה.

מה זה טרונצ'ו ואיך הכל התחיל?

טרונצ'ו הוא הבלוג שלי מזה כמעט ארבע שנים.היה לי בלוג לא מגובש לפניו ואת טרונצ'ו הקמתי כשכבר התגבשה בי ההבנה על מה אני רוצה לכתוב. בגדול אפשר לומר שזה בלוג שעוסק בהורות, אבל מאוד חשוב לי שהוא יהיה רחוק מלצייר את החיים בוורוד.
אני מדברת על הקושי לג'נגל בין עבודה תובענית לבין הבית והמשפחה, ועל זה שרוב ההורים מגיעים בסוף היום הביתה עם סוללה ריקה.
בבלוג אני מנסה למצוא את האיזון – להבין מצד אחד את החשיבות של ההשקעה בבית, למרות שהרבה פעמים אין לנו כוח, אבל למצוא את הדרך להתמודד עם האתגר הזה בשמחה ובקלות.

יצירה ליום העצמאות
הרגעים הקטנים שהחיים מזמנים לנו. צילום:תמר בהרב

מה זה טרונצ'ו? סיפור מצחיק.  טרונצ'ו זה בעצם שם החיבה של האיש שלי – אלרון.
ככה קראו לו בבית מגיל די קטן (אני חושבת שאבא שלו הביא את זה ממערכון של הגשש או משהו כזה).
אצלנו בבית הייתה לנו תמיד בדיחה. כל פעם כשהוא היה עושה משהו בבית, הוא היה אומר "טרונצ'ו תמיד לשירותך". נגיד, אם הוא הכין עוגיות, הוא היה נותן לי לטעום ומכריז "במאפייה של טרונצ'ו  יש את העוגיות הטעימות בעולם", או אם הוא תולה תמונה על הקיר הוא היה מפרגן לעצמו "טרונצ'ו שיפוצים לא מאכזבים" וכאלה.
כשפתחתי את הבלוג, יחד עם תיק במס הכנסה, הייתי צריכה לחשוב על שם לעסק. חשבתי וחשבתי ושברתי את הראש, ואז פשוט הבנתי שכבר יש שם לעסק הביתי שלנו! בדיקה קצרה בגוגל אמנם הראתה לי שפירוש המילה בלדינו הוא "טיפש", אבל החלטתי שזה זורם עם הרעיון של הקלילות בבלוג, לא לקחת את הכל יותר מדי ברצינות.
התגובות שאני מקבלת מעניינות מאוד! מסתבר שהמילה רווחת בלא מעט בתים. יש כאלה שהמילה נאמרת אצלם בחיבה, כמו לומר למישהו "אויש, איזה טיפשון" ויש כאלה שזאת ממש מילת גנאי אצלם, ואז הם קצת מרימים גבה למשמע השם. בכל מקרה אני כבר מאוהבת בשם והוא חלק בלתי נפרד ממני ומהמשפחה שלי.

איזו אמא את?

וואו, חתיכת שאלה. התשובה משתנה כל הזמן.
הפכתי לאמא בגיל צעיר מאוד, ממש ילדה, ולכן האמהות שלי היום לגמרי שונה ממה שהייתה בהתחלה.
אני חושבת שבגדול, אני יכולה להעיד על עצמי שאני אמא שמנסה למצוא איזונים.
אם פעם הייתי מאוד קשה עם עצמי ונכנסת לדיכאון מזה שאני לא מצליחה להיות האמא המושלמת, הסבלנית, הרגועה, המאורגנת, המכילה, היום אני מקבלת גם את החולשות שלי ומנסה להתמודד איתן בצורה רגועה יותר.
פעם הייתי מסוגלת להתמוטט מאחר צהריים של בלגן ומריבות. היום אני ארשה לעצמי להתבאס, אבל גם אקבל את זה ואבין שיש ימים כאלה. אחד הדברים שלמדתי שהכי עוזרים לי זה פשוט לבקש מהילדים סליחה. לא להלקות את עצמי בלי הפסקה, אלא לגשת אליהם, לחבק, להתנצל ולומר שטעיתי ושלא התכוונתי. הרבה פעמים הם מגיבים באופן שגם עוזר לי להבין שקצת החמרתי עם עצמי, וזה מאוד משחרר.
אני משתדלת להיות מאוד אמתית עם הילדים. לדבר איתם על הכל, לא להסתיר ולא להתחבא מאחורי מסכות. אני מרשה לעצמי לבכות לידם, להודות שקשה לי, לשתף בחולשות. אני עונה על כל דבר שהם שואלים אותי, גם אם זה גורם לי להתפתל לרגע או להיות מובכת.

הייתי ילדה מאוד מופנמת ולקח לי שנים ללמוד לדבר ולהיפתח. אחד הדברים שאני מנסה לשדר לילדים שלי הוא שהם יכולים לדבר איתי על הכל. אני מאוד חוששת שהם יסתירו ממני דברים ויפחדו לספר לי חוויות קשות שהם עוברים. כשאני מזהה סיטואציה כזאת, אני חוזרת על משפט שאמא שלי הייתה אומרת לי: "לדבר עם אמא זה כמו לדבר עם עצמך. אפשר לומר הכל". המשפט הזה עזר לי כשהייתי שומעת אותו ואני מרגישה שהוא עוזר גם לילדים שלי להיפתח ולשתף בדברים שלא קל להם לומר.

חשוב לי לחנך את הילדים לפשטות, לאהבה לטבע ולאדם, לחוסר שיפוטיות כלפי אחרים וכלפי עצמם, לרגישות לאחרים ולסובלנות. חשוב לי לייצר עבורם זיכרונות ילדות נעימים, בין אם זה סתם ככה תוך כדי התנהלות יומיומית ובין אם זה ביוזמה של אירועים מיוחדים. אחד הפוסטים הכי נקראים בבלוג מדבר על זה, ובעקבותיו עברתי עם עצמי ועם הקוראות מסע מאוד מעניין שעד היום אני מיישמת דברים שלמדתי ממנו.

אמא.השראה
אמא שמנסה למצוא איזונים. צילום:תמר בהרב

איך היצירתיות באה לידי ביטוי באמהות שלך?

אני לא אמא שיושבת כל היום ועושה עם הילדים יצירות. אני יותר מנסה לתת לילדים לבטא את היצירתיות שלהם בעצמם, לשחרר, לאפשר להם לחשוב הכי רחוק שאפשר.
לא לשאוף לתוצרים מושלמים ולא לצפות מהם לאסתטיקה יוצאת דופן. לתת להם להתפרע עם רעיונות בלי לנסות להנמיך אותם, אלא לאפשר להם לטעות וללמוד מזה.
היצירתיות שלי באה לידי ביטוי דווקא ממקום של מצוקה – אני מצליחה לאלתר פתרונות לכל מיני מצבים ממה שיש ולא מתייאשת אם אין לי אפשרות להשיג עכשיו את מה שצריך, אני תמיד אמצא דרך להתגבר על זה. זו יכולה להיות יצירה שנכין מקטניות או פסטה כי זה מה שיש בבית, או ארוחת ערב שווה שאבשל משאריות.

עכשיו לדוגמה, בעקבות המצב, הכנו חומרי יצירה תוצרת בית מהחומרים הכי בסיסיים שיש. זאת הייתה חוויה הרבה יותר שווה מיצירה מחומרים קנויים והיה מרגש ומהנה לגלות את זה יחד עם הילדים.

יצירה ליום העצמאות
חומרי יצירה תוצרת בית. צילום:תמר בהרב מתוך הבלוג טרונצ'ו

אני מרגישה שביום-יום אני יותר עסוקה בלשרוד ופחות מוצאת הזדמנויות ליצירתיות באמהות. זה יותר בא לידי ביטוי כשאני בחופש וחשוב לי להרגיש שניצלתי את הזמן המשותף עם הילדים עד תום. כשהחופש מתקרב אני מאוד אוהבת לתכנן לפרטי פרטים מה נעשה יחד, לאן נלך, מה נאכל, מה נעשה בנסיעה. הימים האלה בסופו של דבר נותנים לי דלק להרבה זמן ומשאירים לכולנו זיכרונות מאוד נעימים. אני אוהבת למצוא אלטרנטיבות מעניינות לבילויים, כאלה שלא כל העולם ואשתו מגיעים אליהם, וגם כתבתי על זה פוסט לבלוג בחג סוכות האחרון. בפסח שעבר לדוגמה, נזכרתי קצת מאוחר מדי לחפש מקום לקמפינג בצפון והכל כבר היה תפוס. בסוף מצאתי בבוקינג דירת נופש זולה בקיבוץ בעמק יזרעאל. זה לא האזור שהייתי בוחרת בו מלכתחילה אבל זרמתי עם הרעיון. היינו שם יומיים וצברנו חוויות של שבועיים, זה היה פשוט חלום.

אמא.השראה
חוויות של שבועיים ביומיים. צילום:תמר בהרב

השנה ממש פינטזתי על מה שנעשה בחופש פסח, אבל כמובן שלא יכולנו לצאת מהבית. לכן היינו צריכים למצוא פתרונות יצירתיים בתוך הבית ובסופו של דבר היה נהדר. זה היה זמן מאוד מרוכז שלנו עם עצמנו, בלי לחץ להספיק דברים או לתכנן תכניות גדולות, פשוט להיות ביחד וליהנות.

פעם אחת בשנה אני נופלת להגדרה של האמא הסופר משקיענית ויצירתית, זה קורה בפורים. במהותי אני מאוד אוהבת ליצור אבל לא יוצא לי להגיע לזה. בפורים אני לא מוותרת לעצמי ומכינה את התחפושות לבד. אנחנו עושים מזה חגיגה שלמה – מתכננים, מזמינים אביזרים, מסתובבים בין כל חנויות הבדים והסדקית בעיר לקנות חומרים, ואז אני יושבת כמה לילות עם מכונת התפירה, מוותרת על שעות שינה רבות ומפתיעה אותם בבוקר פורים עם תחפושות תוצרת בית (זה תמיד קורה בבוקר פורים, אחרי לילה לבן. אני אף פעם לא מצליחה להתארגן ולסיים לפני כן). כולם חושבים שאני משוגעת, אבל זה יוצר ביני לבין הילדים חיבור מיוחד במינו. משנה לשנה הם יותר מעריכים ומפרגנים על ההשקעה הזאת, וזה משהו שלא אחליף בעד כמה לילות של שינה רציפה. הנה דוגמה מלפני שנתיים.

מה החלום שלך?

לא מזמן הייתי בסדנת חלומות שגרמה לי להתיידד עם המושג הזה.
לפני כן קצת פחדתי מחלומות, הם יותר מדי הדגישו לי את הפער בין המצוי לרצוי.
אחרי הסדנה הבנתי שיש לי לא מעט חלומות שעם קצת מאמץ אני גם יכולה להגשים אותם, אז יש לי מחברת עם רשימה של חלומות, חלקם גדולים כמו לטייל בעולם, וחלקם פחות גרנדיוזיים כמו בית נקי ומסודר. דרך אגב, עשיתי צעד בכיוון וקניתי סוף סוף שואב אבק אלחוטי.
זה ממש שומר על שפיותי בימי הקורונה…
החלומות שיותר קשה לי לחשוב איך להגשים אותם קשורים לתחום החברתי. יש לי רצון מאוד גדול ליוזמה שקשורה באיחוי הקרעים בחברה הישראלית. אני עובדת במקום שמורכב מפסיפס ירושלמי מהמם – יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, ערבים… וכולנו עובדים ביחד ומסתדרים מצוין, גם אם מתווכחים לפעמים. אני ממש חולמת שהחברה שלנו תאפשר יותר מפגשים כאלה, של היכרות עם אנשים שונים והבנה שמאחורי הכותרות וההכללות יש אנשים טובים יותר ואנשים טובים פחות, בלי קשר לטייטל. יש לי כל מיני רעיונות וכיוונים, אבל בינתיים זה עוד לגמרי במגירה.

מה מרגש אותך?

רגעים קטנים של אושר. משפחתיות פשוטה ושמחה נקייה ממתחים. משחק משפחתי, קריאה משותפת, צחוקים מתגלגלים. זמנים כאלה שבהם אני רוצה שהשעון פשוט יעצור לפני שנמשיך בשגרה הלחוצה.

מרגש אותי גם לגלות חלקים מעצמי בילדים שלי – לזהות אצלם פתאום תכונה או רגש שאני זוכרת שאני חוויתי בתור ילדה. בדרך כלל זה גם מגיע בגרסה משודרגת יותר, ואני מתפעלת מזה בכל פעם מחדש. מרגישה שהם באמת נס גדול שאני לא מצליחה להבין איך הוא קרה לי.

איך את חוגגת בד"כ את יום העצמאות ומה הוא מסמל עבורך?

יום העצמאות מרגש אותי מאוד. למשפחה שלי יש היסטוריה מאוד מיוחדת סביב היום הזה – סבא שלי היה ניצול שואה שהגיע לכאן, הקים משפחה ועשה כל חייו למען המדינה. ממנו למדתי עד כמה זה לא ברור מאליו לחיות במדינה משלנו, ושחשוב להעריך את מה שיש לנו למרות הקשיים ולמרות שהמצב רחוק מלהיות מושלם. סבתא שלי חוותה את מלחמת העצמאות כילדה בעיר העתיקה בירושלים ועברה טראומה לא פשוטה של מחסור, לחימה ולבסוף גם גירוש וחיי פליטות. הסיפור שלה שזור בסיפור הקמת המדינה, ומרגש אותי לשמוע אותו בכל פעם מחדש.

אני משתדלת לא להיות צינית ביום הזה, לשמוח שיש לנו מדינה, להודות על מה שיש ולשאוף לעתיד טוב יותר. אני זוכרת את יום העצמאות שחוויתי כילדה כיום מאוד חגיגי ושמח, ואני מנסה להעביר לילדים שלי את החוויה  הזו. בכל שנה אנחנו חוגגים בערב בארוחה חגיגית, חידות ומשחקים, ואז הליכה לכיוון הר הרצל כדי להתערבב עם ההמון ולצפות בזיקוקים. ביום אנחנו מנסים לרקוד על כמה שיותר חתונות – מתחילים בפיקניק עם חברים, ממשיכים לעל האש עם צד אחד ומסיימים בעל האש עם צד שני. מצד אחד זה מרגיש כמו קצת מכל דבר, אבל מצד שני זה נורא כיף לפגוש את כל מי שאוהבים ביום אחד. השנה נצטרך לחגוג בבית והילדים מבואסים כמובן, אבל ננסה לעשות את זה הכי כיף שיש ומן הסתם יהיו גם כמה מפגשי זום שיקלו על הריחוק.

יום העצמאות בשנה שעברה, באוויר הפתוח. צילום: תמר בהרב

עצמאות וילדים, איך זה מתחבר לך?

הקורונה מאוד חידדה אצלי את החשיבות שבגידול ילדים עצמאיים.
רוב הזמן אני עובדת ויושבת מול המחשב והם צריכים להסתדר בעצמם.
בהתחלה זה לא היה להם קל, וגם לי. הרגשתי שאני מזניחה אותם ושאני אמא נוראית.
עם הזמן גיליתי שהם עושים דברים מדהימים – יום אחד לדוגמה הם החליטו שהם מצלמים סרט. מאוד דגדג לי לכוון אותם, להסביר להם איך לכתוב תסריט או איך לעמוד מול המצלמה, אבל פשוט לא יכולתי, היו לי יותר מדי משימות להספיק.
הם מצדם החליטו לצלם את הסרט דרך הזום, כי ככה הם יכולים להחליף רקעים בסצנות השונות. הם התעסקו בזה שעות על גבי שעות. התוצאה כמובן היא סרט די מייגע שמצולם באיכות גרועה במצלמה של המחשב, אבל אני מאוד גאה בתהליך שהם עברו ובמה שהם הצליחו ליצור בכוחות עצמם.
חוסר הפניות שלי גם גורם לי לומר להם הרבה פעמים – אתם יכולים לבד.
אם למשל הם רעבים, אני אומרת להם שיכינו לעצמם אוכל. אם משעמם להם, שימצאו לעצמם תעסוקה.
הם יוצרים קשר עם חברים, לומדים לעשות דברים חדשים במחשב, מפעילים אחד את השני בדרכים יצירתיות (היום למשל כל אחד העביר קורס לאחרים – הגדול הפעיל מועדון קריאה, האמצעית העבירה שיעור התעמלות והקטנה נתנה שיעור בתיאטרון).
ברור שהסיטואציה הזאת מאוד קשה, ולכל אחד מהם יש משבר אחת לכמה ימים, אבל אני מרגישה שכולנו גם צמחנו מאוד והרווחנו המון מהתקופה הזאת.

איך אפשר לעקוב אחריך ולקבל עוד קצת השראה?

קודם כל בבלוג שלי יש תכנים מאוד מגוונים – פרינטבלס, הדרכות, משחקים וגם רעיונות לזמן איכות זוגי ללא הילדים, אני ממליצה לעקוב בפייסבוק ולהירשם לקבלת הניוזלטר כדי לעקוב בקלות אחרי התכנים.

יש גם את קבוצת הפייסבוק טרונצ'ו – הורים וילדים נהנים מהחיים שיש בה גם הטבות וצ'ופרים נוספים. אני מתייעצת שם על מה לכתוב, מעלה אתגרים ובעיקר אוהבת לשמוע את נקודות המבט האישיות של החברות בקבוצה על הנושאים השונים.

אפשר לעקוב אחריי גם באינסטגרם –  צילום הוא אהבת חיי אז בפיד יש בעיקר תמונות של הילדים אבל בסטורי אני מעלה כל מיני שטויות ויש גם את הפינה האהובה עליי "האמת מאחורי הסטורי" שבה אני מגלה מה מסתתר מאחורי התמונות היפות. לפעמים זה מצחיק, לפעמים זה עצוב, אבל תמיד אני מקבלת תגובות ממש אוהדות. כנראה שהאמת היא קלף מנצח.

יצירה ליום העצמאות

ואם כבר דיברנו על עצמאות של ילדים, אני (אביבית) מאמינה שיצירה, במיוחד יצירה חופשית של ילדים מעניקה להם כלים חשובים של עצמאות מחשבתית, עצמאות יצירתית, כלים וביטחון עצמי. כאן תוכלו למצוא את כל הדרכות היצירה שלי עם ילדים

אז ביקשתי מתמר לשתף בהדרכה כייפית וקלילה של יצירה ליום העצמאות והוספתי אליה קצת משלי.
אחד הדברים שילדים יכולים לעשות בעצמם לכבוד יום העצמאות הוא לקשט את הבית.
אפשר לתת להם בשקט שלהם בזמן שאנחנו מתעסקים בעניינינו. הנה רעיון ליצירה פשוטה מחומרים זמינים:

הכנת דגלים מחותמות

מה צריך? סול/קרטון, מספריים, דפים לבנים, צבע גואש כחול.

מה עושים? מכינים מסול או מקרטון חותמות בצורת מגן דוד – מציירים מגן דוד וגוזרים בזהירות.
טובלים את החותמת שהתקבלה בצבע גואש כחול ומחתימים במרכז הדף הלבן.
מוסיפים שני פסים למעלה ולמטה כך שמתקבל דגל.
חוזרים על הפעולה עד אינסוף 🙂  ותולים את הדגלים לקישוט בכל מקום בבית. כמובן שאסור לשכוח לצלם את התוצרים ולהשוויץ לכל בני המשפחה!

יצירה ליום העצמאות
יצירה ליום העצמאות. צילום:תמר בהרב

***

ואני נזכרתי שכשהייתי ילדה אמא שלי לימדה אותי להכין חותמת מתפוח אדמה ואני זוכרת את עצמי משתעשעת ביצירה הזו,
אפשר ליצור מתפו"א חותמות נפלאות וגם חותמת של מגן דוד, או משולש שמחתימים לשני הכיוונים (ועל הדרך מלמדים את הילדים איך בנוי מגן דוד)

כאן וגם כאן תוכלו למצוא הדרכה פשוטה ליצירת חותמות מתפוחי אדמה, תוכלו להכין איתן יצירה ליום העצמאות וגם אינספור קישוטים בעתיד.

יצירה ליום העצמאות
חותמות מתפוחי אדמה. התמונה מכאן

בואי להכיר עוד אמהות השראה בבלוג ואם עדיין לא קראת את הפוסט על פוזיטיביות בימי קורונה את ממש מוזמנת.
עצמאות שמח,
אביבית.

שתפו:
שתפו בפייסבוק
שתפו בפינטרסט
שתפו במייל

10 תגובות “תמר, טרונצ'ו ויצירה ליום העצמאות

  • Avatar
    התגובה של לאה

    מגניב!!! הלכתי להכין עם אביתר

    הגב
  • Avatar
    התגובה של לילך ירקוני

    אביבית. הכתיבה שלך והתוכן בבלוג תמיד סוחפים אותי ונותנים פוש. הפעם גם מאוד הזדהיתי והתחברתי לדבריה של תמר. בטוחה שהיא באמת מותק. באהבה וגעגוע, לילך

    הגב
  • Avatar
    התגובה של נעמה אורבך

    איזה כיף של ריאיון. ממש נהניתי להכיר יותר את העבר של תמר ואת החלקים שמרכיבים את ההורות שלה. הרגשתי שאני ממש יושבת איתה לשיחה על קפה.

    הגב
    • avivit
      התגובה של avivit

      אם הרגשת שאת יושבת עם תמר לשיחה על קפה אני את שלי עשיתי.
      תודה נעמה

      הגב
  • Avatar
    התגובה של שירה גנני

    תמר היא באמת אישה ואמא מעוררת השראה. לא הכרתי את תמר לעומק אבל לא ממש הופתעתי- לא מהצניעות והחדווה, לא מהגישה הבריאה והשמחה להורות. ראיון נהדר 💜

    הגב
  • Avatar
    התגובה של הדס

    היה מעניין מאוד לקרוא. תודה רבה. אהבתי מאוד את הקישורים לכל הרעיונות המקסימים, וגם את העממיות וחוסר ההתנשאות. נפלאות שתיכן. חג עצמאות שמח!

    הגב

התגובה שלך חשובה לי...