פוזיטיביות בימי קורונה (ולא רק)

הרבה זמן לא ראיינתי אמהות לבלוג ואני מודה שהתגעגעתי מאוד לפינה הזו.
אני אוהבת להכיר עוד ועוד נשים ואימהות, להכיר עולמות חדשים ולקבל השראה מכל אחת.
הקורונה שהגיעה לחיינו וגרמה לכולנו להתכנס ואפילו לחשב מסלול מחדש, גרמה לי לחדש את הפינה הזו עם אשה מעוררת השראה באופן כללי ובמיוחד בימים האלה.
אני עוקבת אחרי שירי די הרבה זמן ואני מודה שבהתחלה הייתי קצת סקפטית לגבי כל "הפוזיטיביות הזאת", אבל אחרי שקצת העמקתי והכרתי אותה הבנתי שזו שירי באמת: פוזיטיבית אמיתית שלמרות ואף כל הקשיים והמהמורות בדרך מצליחה להביא לחיינו נקודות אור חיוביות.
אחרי שפגשתי אותה, פעם מזמן, לפני איזה חודש וחצי כשעוד היה אפשר לשבת בבתי קפה וגם להתחבק (רחמנא ליצלן) הבנתי שאני רוצה לארח אותה בבלוג.
אז קבלו אותו, ראיון מעורר השראה עם שירי (להלן הפוזיטיבית) וכמה טיפים של שתינו לפוזיטיביות בימי קורונה וממש לא רק.

מי את שירי?

נעים מאוד, אני שירי אנקונה טוביאס, נשואה לנדב, אמא לעומר (9.5), עמית (7.5) ועלמה ועידן (3.5)
אני מאמנת ומפתחת גישת "הפוזיטיבית" שהיא גישה אימונית-טיפולית שמבוססת על כלים מעולם האימון האישי, NLP אימון הורים ופסיכולוגיה חיובית.

פוזיטיביות, מה זה?  איך הכל התחיל?

הגישה הפוזיטיבית כנראה לא הייתה מתגבשת לולא פגשתי קושי שגרם לי לשנות את מסלול חיי, לשנות מקצוע, לשנות תפיסת עולם.
התמודדות עם טיפולי פוריות, הייתה מציאות הבלתי רצויה שהגיעה אל חיינו כזוג צעיר בהפתעה,
מהר מאוד, כמו מציאות בלתי רצויה, היא השתלטה על כל חלקה טובה.
כשהסכמתי להודות בפני עצמי שאני לא מאושרת, כשהבנתי שאני משקיעה את כל כולי בהמתנה למשהו שלא בשליטתי, החלטתי ללמוד איך לעזור לעצמי.
התפטרתי מהעבודה שלא אהבתי, למדתי אימון, NLP ופסיכולוגיה חיובית
אספתי כלים, גישות ותאוריות, אימנתי והנחיתי נשים וזוגות לעבור את תקופת טיפולי הפוריות אחרת.
לקבוצות שהנחתי במשך עשור קראתי ״עוברות את זה אחרת״
במקביל ניהלתי את פורום "מנסים להרות" ב-ynet, אימנתי נשים וזוגות בטיפולי פוריות כשאני בעצמי בטיפולים ועוד לא אמא.
כל כלי שלמדתי וניסיתי על עצמי העברתי הלאה במסגרת קליניקה וקבוצות, כך בעצם, החלה להתגבש הגישה הפוזיטיבית.
ואז הפכנו להורים ואני הפכתי לאמא, הוספתי לארגז הכלים גם אימון הורים באדלר,
הבנתי במפגשים עם אנשים בוגרים, את ההשפעה שיש לבית ולסביבה שבה גדלנו על המבוגרים שהפכנו להיות.
ראיתי את זה יום יום בשיחות בקלינקה והחלטתי, שאת מה שאני מלמדת מבוגרים כדאי ללמד את הילדים מגיל צעיר ולהכין אותם לחיים שלא תמיד ורודים.

 הורות פוזיטיבית, מה זה בכלל?

עם הגעת האימהות לחיי לקחתי את הפוזיטיביות צעד קדימה,
אחרי שבמשך יותר מעשור בעבודה עם נשים וגברים בוגרים המתמודדים עם קושי,
הבנתי את המשמעות העצומה שלנו כהורים על המבוגרים שהילדים שלנו גדלים להיות.
ככה נולדה פוזיטיביות בהורות והבנה שכל רגע הוא הזדמנות ללמד אותם,
לגדל ילדים לעצמאות ובטחון לתווך להם את מה שלמדנו עד היום.
להכין את הילדים לחיים האמיתיים, ללמד אותם ואותנו לחוות כישלונות לצד הצלחות, ולהתקדם בעצמנו תוך כדי תנועה.

איך מצליחים להיות פוזיטיביים במיוחד כשקשה, במיוחד עכשיו?

עכשיו בתקופת קורונה, החיים עצמם הביאו איתם התמודדות יוצאת דופן בסדר הגודל שלה, תקופה היסטורית לאנושות כולה, שמעצימה בענק את תחושת חוסר השליטה.
מאז החלה תקופת הקורונה אני מעבירה את זה הלאה, משתפת בפוסטים ובסטורי עקרונות, כלים ותפיסת עולם, משתפת בהתמודדות האישית שלי
בהתמודדות ההורית שלי, כאמא, כהורים ל-4 ילדים.
זו תקופה שכמו את כולנו, תפסה אותי מופתעת ומפתיעה אותי בכל יום מחדש.
אך הודות לפוזיטיביות ,כך מסתבר, היא תפסה אותי גם מוכנה לקראתה, ככה זה כשבמשך 14 שנים אני מתעסקת בתכנים העוסקים במציאות בלתי רצויה.

***

ביקשתי משירי את הטיפים שלה לפוזיטיביות בימי קורונה (ולא רק) והוספתי כמה משלי.

7 טיפים לפוזיטיביות. לגזור ולשמור.

1. זכרי שזו תקופה והיא תחלוף

אני בוחרת להאמין שזו תקופה והיא תחלוף.
בסוף הכל חולף וכל גל נשבר בסוף, הקורונה לא תישאר פה לנצח, הכל עובר בחיים.
התקופות הטובות והתקופות שפחות. זה פשוט ככה.
ככה זה בטבע וככה זה בחיים.
ההבנה הזו מחזקת ונותנת לי כח להמשיך קדימה

2. יש לך אפשרות לבחור בכל יום מחדש

אני יודעת שבכל רגע יש לי הזדמנות לבחור לעבור אותו בצורה אחרת.
יום חדש מביא איתו בכל פעם מחדש את האפשרות, הזכות והחובה, לבחור איך הוא יעבור, הזדמנות שיש לנו כל יום מחדש, לא רק בימי קורונה.
וגם אם נבחר שהוא יעבור בדרך מסויימת, ובסוף יעבור יום לגמרי אחרת, תזכרי שזה היום, ומחר שוב יתחיל יום חדש, ואז יהיה הוא היום הנכון.
קורונה, לא קורונה, החיים הם כאן ועכשיו.
יום ביומו
שעה בשעתה.

3. תיצרי לעצמך ריטואלים שאת אוהבת

לנדב ולי יש ריטואל שהתחיל עוד הרבה לפני הקורונה: הקפה של הערב.
והמחשבה על הריטואל הזוגי הזה בסוף כל יום מחזקת אותנו.בסוף כל יום, מגיע הקפה של הערב ואיתו הריטואל להרים, ולטפוח לעצמנו על השכם.
ככה,
יום ביומו, ערב בערבו?
זו תקופה והיא תחלוף.

4. תמצאי לעצמך זמן ביום שהוא רק שלך

אצלי אלה השעות הקטנות של הלילה, שהפכו לחמצן, למטען נפשי בימי קורונה.
אם פעם אהבתי להישאר ערה עד מאוחר, היום אני ממש מרגישה שזה סוג של צורך.
כשיממה רודפת יממה, כשכולנו כבר כמעט 4 שבועות, צמודים 24/7
בחלל שהפך להיות כל מרחב המחייה הלילה הפך לזמן המוערך הזה ביממה, שמאפשר באמת להיות בו רגע לבד.
עם הסכם שבשתיקה, נדב ואני  כבר יודעים, שכשהשקט חוזר אל הבית, ומגיעה שעת הקפה של הערב,מגיע איתה גם זמן של שקט, שבו אין צורך לדבר על כלום.
הכל יכול לחכות ולהמתין, לפחות עד שיחזרו להישמע המחשבות.
אחרי שלב ההטענה בזמן של שקט אישי, מגיעה ההפנמה שהבית עכשיו לרשותנו,
שאפשר ממש לדבר אחד עם השנייה, בלי שאף אחד או אחת יקטעו אותנו,
שאפשר לרגע להניח בצד את תפקיד ההורים, ולשבת לבהות בטלוויזיה כמו ילדים,
מומלץ ורצוי עם איזה נשנוש לנשמה, גם לנו מגיע למרות שאנחנו גדולים?
כשהשעון מראה שכבר הגזמנו, מגיעה גם ההחלטה,
שהגיע הזמן לסיים את היום.
בימי קורונה זה קורה הרבה יותר מאוחר, אולי כי תהליך ההטענה מתארך,
הודות לידיעה שאחרי שנקום מהשינה, יתחיל יום נוסף של משפחה בסגר,
ואיתו, עם כל האהבה לילדים, מגיעה גם הציפייה לזמן הזה שיגיע שוב, גם בלילה הבא.

***

אני לא גדלתי בבית פוזיטיבי ואני עובדת לא מעט על זווית הראיה החיובית שלי בחיים.
מעניין לראות שהאחים שלי אימצו לעצמם זווית ראיה פוזיטיבית על העולם.
אולי כקונטרה להורים שלנו, אולי בגלל או בזכות האובדן שחווינו.
כך או אחרת, אני מצרפת לטיפים של שירי את הטיפים שלי לפוזיטיביות בימי קורונה וממש לא רק:

 

5. תכניסי לחיים שלך הכרת תודה

הכרת תודה מלווה אותי כבר כמה וכמה שנים, כתבתי על זה כאן ואני ממש משתדלת לחיות בהכרת תודה יומיומית ולהעביר את המשקפיים האלה הלאה לדור הבא.
הכרת תודה מאפשרת לנו לשנות את זווית הראיה על מה שיש לנו (ויש לא מעט), להצליח לראות עוד ועוד טוב שקיים בחיינו ובאופן טבעי להביא לחיינו עוד ועוד מהחיובי והטוב.
זה עובד. בתקופות שאני מקפידה על כתיבת הכרת תודה מסודרת בכל ערב אני רואה את השינוי, את הצמיחה ואת הטוב החדש שמגיע לחיי.
תנסו את זה בבית, לבד ועם הילדים.
כמה דקות של הכרת תודה בסוף כל יום, בכל יום מחדש, בכל יום משהו אחר.
תמיד ובמיוחד עכשיו בימים של קורונה וחוסר ודאות.
תודה, שיש לנו בית, שאנחנו בבית, שכולנו בריאים, שיש לנו האחד את השני ואפילו תודה שהשגנו ביצים לפסח ?

6. אמונה והבנה שקורה משהו גדול מאיתנו

זה ברור שמשהו גדול מאוד קורה בעולם, משהו שמעבר להבנה או השליטה שלנו,
את הסיבות למה שקורה כנראה לא נצליח להבין. בטח שלא כרגע.
למה ה', הטבע או היקום גרמו לזה לקרות ואיך זה הולך להשפיע עלינו נבין ככל הנראה רק בדיעבד, במרחק הזמן.
אין ספק שהחיים שלנו משתנים ועוד ישתנו,
ההבנה שזה גדול ממני וכנראה גם לטובתי, בעולם הזה, גורמת לי להרגיש בטוחה ורגועה הרבה יותר.
(ולא, זה לא אומר שאני לא נוהגת לפי ההנחיות כמו כולם)

7.שחררי את מה שלא בשליטתך

אני לא יכולה לשלוט על מה שאנשים מפיצים ברשתות החברתיות, אני לא יכולה לשלוט על פרק הזמן שההסגר יימשך,
אני לא אחראית על רגשות של אחרים ולא יכולה להשפיע על אנשים שלא מקפידים על הנחיות (חוץ מילדי ובן זוגי שעליהם חובתי להשפיע), האוכל שיש או אין בחנויות גם הוא לא בשליטתי ולכן אני בוחרת לשחרר את כל מה שלא בשליטתי.
אני מעדיפה להתמקד במה שאני יכולה לשלוט עליו ולנסות לעשות את זה הכי טוב שאני יכולה וגם זה לא תמיד פשוט.

שאלתי את שירי מה החלום שלה וזה מה שהיא ענתה:

החלום שלי הוא שכמה שיותר בתים, יגדלו ילדים פוזיטיביים, כדי שיגדל כאן דור שיודע איך להתמודד בגישה חיובית, עם מה שהחיים מביאים, והם מביאים☺️

 

לא נותר לי אלא לומר 'אמן' בקול גדול על זה.
שנצליח לעבור את התקופה המאתגרת הזו ותקופות מאתגרות שבטח יתרגשו ויבואו עלינו בבריאות וחוסן נפשי, שנצליח לשמור על זווית ראיה חיובית גם כשקשה ונהיה מודל לילדים שלנו שיגדלו להיות מבוגרים שיצטרכו, מן הסתם, להתמודד עם משברים כאלה ואחרים בחייהם.

והעיקר, הבריאות.

ממליצה לך באהבה לעקוב אחרי שירי בפייסבוק ובאינסטגרם מעוררי ההשראה שלה ועוד יותר לקבל ממנה טיפים ומידע להורים בקבוצת הורות פוזיטיבית בפייסבוק

חג שמח, חג האביב ממש פה,
אביבית.

כל הפוסטים הקודמים של אמא.השראה ממש כאן

וכמובן שאת ממש מוזמנת לבקר גם באינסטוש שלי שממלא אותי בהשראה ועושה לי נעים בלב. מכאן מגיעים או בלחיצה על התמונה.