לפני כמעט 18 שנים הפכתי לאמא, אין ספק שמדובר באחד הרגעים המשמעותיים ביותר בחיי.
הרגע בו מתוך האהבה נולדה לנו משפחה קטנה
אותו רגע מלא משמעות לא יישכח מזכרוני לעולם.
אבישג שלנו נולדה והפכה אותנו לאנשים טובים הרבה יותר.
נסיכה עדינה וטהורה עם עיניים חכמות ולב רגיש שבשקט האופייני רק לה ספגה את מאורעות העולם שסביבה וגם ידעה (ועדיין יודעת) להדהים אותנו בכל פעם מחדש בעומק לבה הנבון וחוכמתה.
בכורתי המיוחדת במינה שהצטרפה אל העולם שלנו וחיבקה בכל המובנים כל אח שנולד לה.
שוגי בוגי שלי שכבר לפני גיל 3 עמדה לצידי במטבח ולקחה חלק פעיל, אותה אחת שסיפרתי לה מיליון סיפורים וציירתי איתה טריליוני ציורים. בדיוק זו שבגיל שנתיים וקצת ניצחה אותי לגמרי באמת במשחק הזכרון (תכונה מופלאה).
בדיוק אותה אבישג גרמה לי להבין כמה כח יש בבחירה עצמאית, כמה בדיקות, חיפושים ותהיות יש בדרך.
איפה האגו שלי נשאר ולמה זה לא מעניין לעזאזל מה יגידו. כמה למדתי ממנה וכמה אני עוד לומדת ואמשיך ללמוד.
יש לך אותי
בימים האלה ממש היא מתחילה דרך חדשה, רחוק מהבית, בשרות לאומי בתפקיד שהיא בחרה ורצתה בעצמאות מעוררת התפעלות.
ואני, עומדת מהצד, מתבוננת, לוקחת חלק, נותנת עצה, מתפללת ומייחלת
שתצליח לה הדרך, שהיא תשמח בבחירות שלה, שתהנה מכל רגע ותלמד כל הזמן
שהלב שלה יהיה שמח ושתפיק רק טוב מכל העוצמות הטמונות בה.
רגע לפני שהיא פרשה כנפיים הצטלמנו אצל שמרית מסטודיו התחלות צילום "אמא ובת"
צילום אמא ובת- איך לא חשבתי על זה קודם?
הפעם האחרונה שהצטלמנו "בצורה מסודרת" היתה בבת מצווה של אבישג.
וגם אז, הפוקוס היה על אבישג ועל המשפחה שלנו.
את שמרית הכרתי בזכות זהר נתיב גולן וקבוצת האינסטגרם שלה שבה אני חברה למעלה משנה ובזכותה הכרתי חבורת נשים מופלאה ומיוחדת.
שמרית היא צלמת הריון, נשיות ומשפחה- קצת אחרת.
בסטודיו הביתי והמיוחד שלה הצטלמתי בעבר בעצמי בצילומי תדמית ונשיות והפעם הבאתי איתי את אבישג לצילום אמא ובת.
ואני כל כך שמחה שנתתי לנו את המתנה הזאת.
שמרית מצחיקה ורגישה בטירוף ויודעת להגיד בדיוק את הדבר שישבור את הקרח וימיס את המבוכה
בכל זאת, בת כמעט 18 טיפוסית שלהצטלם עם אמא שלה זה לא הדבר הכי "מגניב" שיש לה לעשות (בעיקר כי אמא שלה משתמשת במילה "מגניב")
אבישג ואני צחקנו ונהננו מאוד מהצילום המשותף. שמרית הצליחה לקלף אותנו לאט לאט ואנחנו הרגשנו לגמרי בנוח והתמסרנו לרגע ולביחד.
הסטודיו של שמרית מרגיש כמו בית לכל מי שנכנס אליו והיא מסתובבת בו כמו קוסמת עם מצלמה ביד שיודעת בדיוק איפה כדאי שנעמוד ואיך נתחבק ומה האקססורי המתאים ואיזה תאורה (טבעית) תחמיא לנו.
אני חושבת שזו אחת המתנות המשמעותיות ביותר שיכולתי לתת לנו.
רגע אישי ומרגש בלי טיפת ציניות. אהבה של אמא ובת שעברו כל כך הרבה ביחד ומזכרת שתישאר לנו לעולמי עד
אני מנסה לחשוב כמה תמונות יש לי עם אמא שלי מתקופת הבגרות ומבינה שזה משהו שאנחנו חייבות לשנות.
כולנו,
אמהות ובנות.
ממש לא צריך ארוע מיוחד בשביל זה ולא צריך הפקה ותלבושות. ולא, לא כדאי לחכות.
צריך פשוט לדבר עם שמרית ולהגיע, לשתות קפה, לחלוץ נעליים, להרגיש בבית
והקסם כבר יקרה.
לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים אל חלומות אחרים
ולך, שוגי שלי אני מקדישה שיר שמתנגן לי בראש מהרגע שחשבתי על הפוסט הזה
מוזמנות ללחוץ על הסרטון ולשיר ביחד איתי
לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים
אל חלומות אחרים,
יש עוד דרכים שאותן לא עברו מעולם לכי לשם
קחי לך ילדה אהובה את תרמיל האתמול
יש בו כמעט את הכל
לכי ילדה אהובה, כי עוד לא מאוחר אל המחר
לא, לא, אל תשכחי גם כשעצוב לך יש לך אותי
לא, לא, אל תשכחי אני כאן
אוהבת,
אמא.
שמרית הסופר מוכשרת מתחזקת פרופיל אינסטגרם מעורר התפעלות, כאן האתר שלה וזה הפייסבוק שלה.
קיצר, תקבעי איתה פגישה ותודי לי אח"כ
זה כל כך מרגש! אני מרגישה ככה עם העליה של סתיו לכיתה א'.
מאד מרגש! מבינה מאד ומזדהה עם התחושות שלך. בהצלחה רבה לאבישג וגם לך. ?
פוסט מרגש ונוגע כל כך. את צודקת, אין לנו הרבה רגעים כאלה מתועדים עם ההורים, זו מסורת ששווה לייסד. בהצלחה לבישג הנפלאה, וגם לך, אמא של ילדה כל כך גדולה… נשיקות
תודה שירה,
עכשיו חובה עליי לייסד עוד מסורת בבית שלנו.
מזל שאבשיג הבכורה 🙂