אמא. יוצרת
נסיכה ליום אחד.

את הילה מהבלוג תלתלים פגשתי לראשונה בקבוצת הבלוגריות בה אני לוקחת חלק (כן, יש כזה דבר והוא עוטף ומפרה ומעולה!)

היא ישבה לידי, ג'ינגי'ת זקופת גו, רהוטה ומרשימה. אחרי הכל, שילוב של יועצת משפטית ובלוגרית אופנה זה לא משהו שהולך ברגל.

היא חלקה את נסיונה העשיר מעולם האינסטגרם ופיזרה סביבה אוירה נינוחה ונעימה.

ההכרות הובילה באופן טבעי למעקב רציף יותר אחרי הבלוג שלה (אפילו כתבתי עליו כאן)  ובאחת הפעמים כתבתי לה שאני מקנאה ביכולת שלה לשים את עצמה בפרונט, להצטלם לבלוג ולהיות הפרזנטורית העיקרית בו.

קשה לי לעמוד מול מצלמה ולחשוף את עצמי לקוראים. אני מרגישה חוסר ביטחון במקום הזה ובעיקר נמנעת ממנו.

הילה ענתה לי מיד שהיא תשמח להראות לי שזה יכול להיות מהנה. וקבענו שנעשה משהו ביחד.

בלב, קצת קיוויתי שהיא תשכח מזה..אבל היא לא שכחה.

התחלנו לחשוב איך אנחנו מחברות בין עולמות התוכן שלי לעולמות התוכן שלה, איך אנחנו כותבות על משהו שיכול להתחבר לשתינו.

אני חושבת שאני הצעתי שנכתוב על עולם עיצוב הכובעים

הילה- בלוגרית אופנה ואני – אשה דתיה שאחרי 17 שנות נישואים החליטה שהיא מתחילה לללכת בכיסוי ראש ומאז כבר שלוש שנים אני בוחרת בכל בוקר מחדש להצהיר שאני דתיה, נשואה וכיסוי הראש שלי הוא אקססורי אופנתי לכל דבר.

כן, זה יהיה החיבור שלנו.

וזה התחבר.

ואז הכרנו את רונית- מעצבת כובעים שהם בעצם יצירת אומנות (וזו לא קלישאה- פשוט אי אפשר לתאר את זה אחרת)

כל כובע של רונית הוא בעל נוכחות, כזה שאי אפשר לפספס.

כזה שיקפיץ כל הופעה ויהפוך אותה למעוררת התפעלות. חבל שלא הכרתי אותה לפני חגיגות בר המצווה של יאיר שלי.

שתינו הרגשנו מלכותיות עם הכובעים והחלטנו פה אחד שנצלם בפיקניק מלכותי בטבע!

הילה גייסה את ורד– צלמת הבית הכה מוכשרת ומצחיקה שהיה לי ממש כיף להכיר.

ויצאנו בשעת בוקר מוקדמת (מאוד!) לצילומים בפארק.

לי היה מוזר ודי מביך להצטלם בפרהסיה, לבושה בהידור, מאופרת ממש וחובשת כובעים מפוארים.

ובזכות הילה וורד השתחררתי לאט לאט, זרמתי ואפילו נהניתי.

מתארגנת, עדיין נבוכה

הילה מצטלמת בטבעיות ובחן.כל תנועה שלה כמעט מושלמת.

נראה שהיא מתאימה את עצמה לדמות ומתחברת אליה בקלילות.

אני גיליתי (שוב) שאני מחמירה עם עצמי ושבזכות העיניים הטובות של הילה אפילו נהניתי מהצילומים. ממש.

ואם כבר יצרנו פיקניק פסגה שכזה אין מצב לוותר על ראיון קטנצ'יק כדי שגם אתן תכירו את הילה..

איזו אמא את? מה ה"אני מאמין" שלך באימהות?

שאלה טובה. כשהייתי בהריון עם הגדולה שלי דמיינתי איך אני אהיה האמא הכי זורמת שיש, ואיך אני אסתובב כל היום בתל אביב ואשב בבתי קפה מניקה בצד אחד ומעלעלת במגזין בשניה. בפועל, קרה בדיוק ההפך: הייתי כל כך לחוצה שחודשים לא העזתי ללכת לבתי קפה כי פחדתי ממה שיקרה אם היא תתחיל לבכות, פחדתי לקחת אותה לקניונים כדי שלא תהיה חולה, ובמשך חצי שנה בקושי ישנתי בלילה כי פחדתי שאם היא תבכה לא אשמע אותה (היא אגב ישנה מצוין 😉 ).

במשך הזמן למדתי לשחרר ובעיקר לסמוך על הקול הפנימי שלי ולא להקשיב לאף אחד אחר (כמעט).

אבל בכל זאת אם הייתי צריכה לחשוב על מילה אחת, הייתי בוחרת באמא הומוריסטית ;-).

 למה דווקא בלוג אופנה?

לאופנה תמיד היה חלק חשוב בחיי ועבורי אופנה היא לא מה שאופנתי כרגע בחנויות אלא סגנון אישי שהוא חלק מהביטוי העצמי שלנו.

כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון עבדתי במקביל כסטייליסטית אבל זנחתי את זה כמקצוע כשסיימתי את התואר והתחלתי התמחות. שיתפתי חברה בגעגוע שלי לעיסוק כלשהו באופנה באופן צדדי והיא הציעה שאפתח בלוג.

הבלוג אמנם התחיל כבלוג אופנה אבל מהר מאוד הוא הפך להרבה יותר מזה כי יותר מאשר אופנה הוא מספר את הסיפור שלי, שהוא סיפור של כל כך הרבה נשים ואמהות שצריכות לג'נגל בין הבית, לעבודה, לחיים, למחויבויות והכתיבה שלי היא סביב הנושאים האלה. ההבדל היחידי הוא שאני עושה את כל הפעולות היומיומיות הללו כשאני לבושה בפייטים.

 מה הכי מרגש אותך בעשיה סביב הבלוג?

מכירה את זה שזמרים ואמנים מספרים שגם אחרי שנים הם מתרגשים כל פעם שהם עולים על הבמה? אז גם אני מתרגשת כל פעם ברגע שבו אני לוחצת על כפתור ה"פרסם" של פוסט חדש.

אני תמיד מתרגשת ממפגש עם לקוח חדש, משיתוף פעולה חדש ובעצם, מכל מפגש חדש. התרגשתי גם לפני הצילומים שלנו 😉

 באילו נקודות הבלוג פוגש את האימהות?

כמעט בכולן. הבלוג שלוב בחיי היומיום שלי שהאמהות באופן טבעי היא חלק גדול מהם. במרבית הפוסטים שאני כותבת, יש התייחסות לאתגרים וגם לקסם שהם חלק בלתי נפרד מלהיות אמא.

 מה החלום הכי גדול שלך?

לסייע בשינוי הרגלי הצרכנות של נשים בארץ כך שיותר ויותר נשים יתחברו לרעיון שהמטרה של אופנה היא לשרת את הביטוי העצמי שלנו, לצמצם את הצריכה מרשתות וקניונים ולהשקיע במקום זה במלתחה קטנה יותר, איכותית, על זמנית ושל מעצבים מקומיים עצמאיים.

 גלי לי משהו שלא יודעים עליך ושהקוראות שלי ישמחו לדעת..

בבלוג אני מצטיירת כמאוד מפרגנת אבל האמת היא שבתוך תוכי, אני אדם מאוד קנאי….

 מה מצחיק אותך?

כמעט הכל. אני אוהבת לצחוק. לצחוק עם אחרים, לצחוק על עצמי, לצחוק בכתיבה שלי והכי הכי כיף זה לצחוק עם הילדים.

 מה את מאחלת לעצמך כאמא וכיוצרת?

כאמא אני מאחלת לעצמי לישון! בינתיים זה עוד לא כל כך קורה…. כיוצרת, להמשיך וליצור ללא הרף.

 מה אוכל לכתוב עליך בעוד  שנה מהיום?

הולכת לישון בשעה 23:00, ומתעוררת בשבע בבוקר בלי הפרעות תוך כדי 😉

אמן על זה!!

***

ההפקה הזו גם גרמה לי להבין  בפעם המי יודע כמה שחיבור שלכאורה נראה מאוד לא טבעי יכול להיות מאוד מוצלח בזכות הכרות קצת יותר מעמיקה עם אנשים ושהעולמות של כולנו משיקים ונושקים, כך או אחרת באיזשהו אופן.

במיוחד עכשיו בימים של תשובה וחשבון נפש אני מאמינה עוד יותר בחיבור הזה.

בין אנשים, בין עולמות, בין לבבות.

חיבורים שיוצרים עוד ועוד גשרים ושבילים ומפלסים דרכים בין אחד לשני.

אם רק נסיר קצת מהמחיצות של עצמינו, בעצמינו – נצליח לראות כמה טוב יש במי שעומד מולנו.

ואת, איזו מחיצה את רוצה להסיר?

שנה טובה וגמר חתימה טובה!

אביבית.

בואי לקרוא את הזווית של הילה בבלוג המושקע שלה תלתלים

פה כבר ממש השתחררתי

ואם גם את רוצה להרגיש כמו קייט מידלטון לרגע תוכלי לתאם עם רונית ולהגיע לסטודיו שלה ברעננה,

היא כבר תדע למצוא את הכובע שיתאים בדיוק לך.

זה עמוד הפייסבוק שלה וזה האינסטגרם שלה ופה החנות ברשת.

את הפיקניק צילמה ורד פרקש

מביטות ביחד אל האופק
שתפו:
שתפו בפייסבוק
שתפו בפינטרסט
שתפו במייל

אולי תאהבי גם את זה..

19 תגובות “מסירה מחיצות ומחברת עולמות.

  • אביבית, ריגשת אותי כל כך! אני שמחה מאוד שהכרנו ובטוחה שהשיתוף פעולה הזה הוא רק הראשוון מתוך רבים שיבואו אחריו. על זה אני אומרת אמן!

    הגב
  • התגובה של לאה

    אחותייי איזה תמונות! מהממות! ?

    הגב
  • התגובה של לילך

    וואוווווווווווו מתאים לך מאוד! אז מה חבשת בראש השנה? את הלבן? ((: וכמובן שנהנתי מהקריאה ולא רק מהתמונות (בדרך כלל זה בעיקר מהכתיבה שלך, הפעם קצת סטיתי חחחח

    הגב
  • התגובה של לימור אורן

    וואו!!
    כמה יפה!
    ראשית כל הכובעים הולמים אותך אביביתי!
    וכמובן גם את הילה!
    אתן נראות נפלא!
    פוסט מרגש.
    שיתוף פעולה מעניין במיוחד.
    ואת כל כך צודקת אביביתי.
    אם רק נפתח את ליבינו אל האחר הלא מוכר אם נפרוץ את מעגל הפחד והחששות,אם נלמד ליבנו לאצור כוחות,הווו מה רב האור ורבה החדווה השמורים לו בבאות!!!
    פוסט מקסים נהניתי מאוד!!

    הגב
    • avivit
      התגובה של avivit

      תודה לימורי ! מאחלת לנו שנצליח לפתוח את הלב כמה שיותר ולהתחבר לעוד ועוד אנשים

      הגב
  • התגובה של עמנואלה

    איזה יופי! פוסט מקסים וגם החיבור. נהנתי לקרוא 🙂
    כיף לראות את החיבור הזה בין כולכן והתמונות מקסימות.
    מכירה ואוהבת את שתיכן – איזה כיף!!!

    הגב
  • התגובה של רונית

    אביבית, ממש ריגשת אותי!!! כתבת כל כך יפה ונוגע! שמחה שיצא לי לפגוש אותך! מקווה שעוד ניפגש בנסיבות משמחות ומהנות.
    ממש מתאים לך כובעים!!!

    הגב
    • avivit
      התגובה של avivit

      תודה רונית יקרה. הרגשתי שנכנסתי לעולם של קסם.
      מאמינה שעוד ניפגש בשמחות!! אחרי שחווים את המעמד קצת קשה לוותר עליו

      הגב
  • התגובה של טלי

    חיבור נהדר של שתיכן. מאד מתחברת למילים שמתאימות בדיוק לימים האלו. מאחלת לשתיכן שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה. ?

    הגב
  • התגובה של נעמה אורבך

    איזו הפקה נהדרת! הזוויות, הכובעים המרהיבים, הבגדים, החיבור ביניכן. אבל הכי אהבתי את הזווית האישית שלך אביבית, כל כך מזדהה עם חוסר הביטחון הזה והמבוכה לעמוד מול מצלמה, שיש ברי מזל שלא חווים אותו בכלל ורק פורחים כשהמצלמה לידם. אהבתי לראות איך התגברת, ולאט לאט התקלפה עוד שכבה של מבוכה והתמונות יצאו פשוט נהדרות.

    הגב
    • avivit
      התגובה של avivit

      תודה נעמה. זה חזק ממני ואני מרגישה שעדיין לא התגברתי לגמרי
      מקווה שהחיבור והניסיון הזה יפתחו בי צד חדש

      הגב
  • התגובה של שירה פורר

    אני כל כך גאה בך שהחלטת להתמודד עם הפחד של לשים את עצמך בפרונט. גם אני חווה זאת ואולי אגייס את הילה גם לשירותיי – סטייליסטית ופסיכולוגית באחת 🙂 הפקה מטריפה. רואים שנהניתן. ואת נראית אצילית במיוחד.

    הגב
    • avivit
      התגובה של avivit

      תודה שירה! ממליצה לך לנסות להתמודד עם זה…
      יש לי עדיין דרך ארוכה. אבל ממש נהניתי

      הגב

התגובה שלך חשובה לי...